תַּנִּינָן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּשַׂר הַמֵּת שֶׁיָּבַשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁרוֹת וְלַחֲזוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה טָהוֹר. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא מִן הַנְּבֵילָה לָמַד. מִן הַנְּבֵילָה מַה נְבֵילָה אִם יָֽבְשָׁה טְהוֹרָה אַף הַמֵּת אִם יָבַשׁ יְהֵא טָהוֹר. רִבִּי אִמִּי בָּעֵי. אִי מָה הַנְּבֵילָה אִם נִסְרְחָה טְהוֹרָה אַף הַמֵּת אִם נִסְרַח יְהֵא טָהוֹר. מֵעַתָּה אֵין נֵצֶל כְּרִבִּי יוֹסֵי. אַשְׁכַּח תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. יֵשׁ נֵצֶל. חֲבֵרַייָא בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אִי מָה הַנְּבֵילָה אֵין לָהּ רָקָב אַף הַמֵּת אֵין לוֹ רָקָב. אָמַר לוֹן. לֹא לָמַד הַמֵּת מִן הַנְּבֵילָה לָעֲצָמוֹת אֶלָּא לְבָשָׂר. אֵין רָקָב לְבָשָׂר יֵשׁ רָקָב לָעֲצָמוֹת. כְּהָדָא דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה. רִבִּי יַנַּיי אָמַר. אוֹ בְקָבֶר. אֲפִילוּ נָגַע בְּקֶבֶר אָדָם הָרִאשׁוֹן. חֲבָרַייָא אָֽמְרִין. מְסָרֵס קִרְייָה. אוֹ בְקָבֶר. אוֹ בְרָקָב הוּא. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר. אוֹ בְקָבֶר. אוֹ בְרָקָב.
Pnei Moshe (non traduit)
מסרס קרייא. סרס המקרא ודרשהו או בקבר או ברקב הוא ומכאן רמז לרקב שמטמא באהל דבהאי קרא טומאת אהל נמי כתיב:
או בקבר. וכל אשר יגע על פני השדה וגו' או בקבר אפילו נגע בקבר אדם הראשון כלומר אפי' בקבר בני נח מטמא במגע:
לא למד. רבי יוסי מת מן הנבלה אלא לענין טומאת בשר ולא לענין עצמות ואין רקב לבשר שאין הרקב בא אלא מן העצמות כהדא דתני בר קפרא דילפינן מדכתיב ורקב עצמות קנאה:
אי מה נבילה אין לה רקב. דלא גמירי אלא באדם:
אי מה נבלה אם נסרחת טהורה. כדדרשינן מלגר וגו' הראויה לגר קרויה נבלה ושאינה ראויה לא וה''נ במת כן ומעתה מי נימא דאין נצל לרבי יוסי:
אשכח תני. בברייתא בהדיא דאית ליה לר' יוסי נצל דס''ל דלהא לא איתקוש:
תנינן. בריש פרק ז' דנדה דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ומטמאין יבישין ר' יוסי אומר בשר המת שיבש ואינו יכול להשרות שאם ישרהו בפושרין מעת לעת אינו יכול לחזור לכמות שהיה טהור:
ולא מן הנבלה למד. דהא דמת מטמא במשא מנבלה אנו למדין ומה נבלה אם יבשה ואינה יכולה להשרות ולחזור לכמות שהיתה טהורה כדאמרינן בפרק דם הנדה דכי ימות מן הבהמה כתיב כעין מיתה אף המת אם יבש טהור:
אֵי זֶהוּ נֵצֶל. בָּשָׂר הַמֵּת שֶׁנָּתוּק וְהַמּוֹהַל שֶׁקָּרַשׁ. הָא עוֹדֵהוּ מָחוּי לֹא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי. חֶלְבּוֹ הַמֵּת שֶׁהִתִּיכוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא. חֲתָכוֹ וְהִתִּיכוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. רִבִּי יוּדָן וְרִבִּי יוֹסֵי. חַד אָמַר. לְהוֹצִיא מֵי בָשָׂר שֶׁבּוֹ. וְחָרָנָה אָמַר. שְׁאִם 35b יִקְרַשׁ וִיהֵא בוֹ כְזַיִת יְהֵא מְטַמֵּא מָחוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
בשר המת שנתוק. שניתך ונימוח והמוהל מים היוצאין מבשר המת שקרש וקס''ד האי שקרש אתרווייהו קאי:
הא עודהו מחוי לא. דדוקא בשר המת שניתך וקרש מיטמא הא בעודהו מחוי לא מיטמא בתמיה ולא כן אר''ח המת שהתיכו לאו דוקא אלא כזית מן המת שהתיכו טמא:
חתכו. ולא היה שם כזית ביחד אע''פ שחזר והתיכו טהור דאין חבורי אדם חבור:
ר' יודן ור' יוסי. מתרצין להאי בריית' דנצל חד אמר הא דקתני שקרש לא קאי על בשר המת שהתיכו אלא על המוהל לחוד ולהוציא מי הבשר שבו והיינו מוהל דדוקא בשקרש:
וחרנה אמר. דהכא בשאין ידוע אם היה בו כזית בתחלה מיירי והיינו דקאמר שקרש כדי לשער בו אם יש שם כזית ואם ידוע שאם יקרש ויהא בו כזית מטמא ואפילו מחוי:
אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. מְלֹא תַרְוָוד אֶחָד נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמְּקוֹם הַמִּזְבֵּחַ וּבָרָא בוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר. הַלְוַאי יִיבָּרֵא מִמְּקוֹם הַמִּזְבַּחַ וּתְהֵא לוֹ עֲמִידָה. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּיצֶר י֨י אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וּכְתִיב מִזְבַּח אֲדָמָה תַעֲשֶׂה לִי. מָה אֲדָמָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מִזְבֵּחַ אַף כָּאן מִזְבֵּחַ. וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. קָרוֹב לְאֶלֶף שָׁנָה חָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאַתְּ אָמַר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. אֶלָּא לְק̇מ̇ שָׁנָה הוּא חוֹזֵר לִמְלֹא תַרְוָוד אֶחָד רָקָב. וְקַשְׁיָא. עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. וְתִינּוֹק בֶּן יוֹמוֹ מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. עוֹג מְלֹא תַרְוָוד רָקָב. וְתִינּוֹק בֶּן יוֹמוֹ מְלֹא תַרְוָוד רָקָב. מְלֹא תַרְוָוד רָקָב שֶׂאָֽמְרוּ יֶשְׁנוֹ מִקִּישְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו וּלְמַעֲלָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מְלֹא הַיָּד הַגְּדוֹלָה. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי מְחַוֵּי הָדָא דְרִבִּי מֵאִיר הָכֵין וְהָדָא דְרַבָּנִן הָכֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
מחוי הדא דר''מ הכין. שהראה להם השיעור הוא כזה כלומר דמקשרי אצבעותיו ולמעלה דקאמר כלפי ראשן הוא ושיעור דחכמים הוא מלא היד הגדולה:
ישנו. כפי השיעור אם היה נוטל בידו כמקשרי אצבעותיו ולמעלה:
וקשיא. על שיעור הזה עוג מלך הבשן נרקב לאחר ק''כ שנה ונעשה לתרווד רקב ותינוק בן יומו ג''כ בשיעור הזה דסתם התנא ולא מחלק כלום. ולא חש הש''ס לקושיא זו דכל מדות חכמים כן הוא:
אלא. מכאן רמז לק''כ שנה אחר מותו חוזר האדם למלא תרווד אחד רקב ורמז זה כאן לפי שנגזר עליהם המבול לק''כ שנה אם לא ישובו ואז יגועו וספו תמו יחדיו ויהיו לתרווד רקב כטבע המת שנעשה תרווד רקב לאחר ק''כ שנה:
קרוב לאלף שנה חיה אדם הראשון. דקא סלקא דעתך דוהיו ימיו אלשעבר קאמר לא ידון רוחי בו לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו וגו' כלומר שהרי אינם חוזרים בתשובה אף כי והיו ימיו מאה ועשרים שנה בכל זאת לא שב לבו ולפיכך מתמה קרוב לאלף שנים היה אדם הראשון חי וכן בני דורו היו מאריכין ימים ביותר ואת אמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה:
האדמה. משמע הנזכרת במקום אחר והיינו מזבח:
אֵי זֶהוּ מֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָקָב. הַנִּקְבַּר עָרוּם בְּאָרוֹן שֶׁלְּשַׁיִישׁ אוֹ עַל גַּבֵּי רִצְפָּה אוֹ עַל גַּבֵּי טַבֶּלָּה שֶׁלְּשַׁיִישׁ. אֲבָל אִם נִקְבַּר בִּכְסוּתוֹ עַל אָרוֹן שֶׁלְּעֵץ אוֹ עַל גַּבֵּי טַבֶּלָּה שֶׁלְּעֵץ אֵין זֶה רָקָב. זֶהוּ עֲפַר קְבָרוֹת וְצָרִיךְ מְלֹא תַרְוָוד וְעוֹד. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִקְבַּר עִמּוֹ אֲפִילוּ גִילְגְּלִין קָטָן אֵין זֶה רָקָב. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵי מֵתִים שֶׁקְּבָרָן זֶה בְצַד זֶה. זֶה נַעֲשֶׂה גִילְגְּלִין לָזֶה וְזֶה נַעֲשֶׂה גִילְגְּלִין לָזֶה. מַה נַפְשֵׁךְ. גִּילְגְּלִין לָזֶה וְלֹא לָזֶה. הָתִיב אַבָּא בַּר נָתָן. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהֵבִיא חֲצִי תַרְוָוד רָקָב מִזֶּה וַחֲצִי תַרְוָוד רָקָב מִזֶּה וְעִירְבָן זֶה בָזֶה. וַהֲוָה עַייְנָן. וְאִיתְחֲמֵי גָחִיךְ וְאִיקְפַּד עֲלוֹי וָמִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵא. 36a הָא אֲזִיל גַּבְרָא וְלָא שְׁמָעִינָן מִינָּהּ כְּלוּם. מַאי כְדוֹן. תַּמָּן אֵין כָּל אֶחָד רָאוּי לְמַלֵּא תַּרְוָוד רָקָב. בְּרַם הָכָא כָּל אֶחָד וְאֶחָד רָאוּי לִמְלוֹא תַּרְוָוד רָקָב.
Pnei Moshe (non traduit)
והוה עיינן. והיה רבי יסא מעיין על שאלתו:
הנקבר ערום. דהלכה למשה מסיני הוא שאין הרקב מטמא אלא רקב הבא מן המת עצמו בלא תערוב' מדבר אחר עמו:
אין זה רקב. אלא זה עפר קברות ג''כ עמו וצריך מלא תרווד ועוד כדתנן פ''ב דאהלות מלא תרווד ועוד עפר קברות טמא ואפילו אם נקבר בתחלה. בכסותו ויש כאן מלא תרווד ועוד טמא שאי אפשר למלא תרווד ועוד שלא יהיה בו מלא תרווד רקב מהמת עצמו:
רבי יוחנן אמר. כל שנקבר עמו בתחלה אפילו גילגלין תערובת דבר קטן כל שהוא אין זה רקב והא דקתני התם מלא תרווד ועוד עפר קברות טמא כשנקבר ערום בתחלה מיירי אלא שאח''כ נתערב עמו מסיד הקבר עם הרקב שהיה כבר טמא בהא אמרינן מלא תרווד רקב ועוד יש לו דין רקב:
ב' מתים שקברן זה בצד זה. אפי' שניהם ערומים ובארון של שיש אין זה רקב דכל אחד נעשה תערובת לחבירו דממ''נ גילגלין לזה ולא לזה כלומר דמי מצית אמרת דעם זה נתערב החבירו ועם זה לא ומכיון שאין אנו יודעין כ''א נעשה גילגלין לחבירו ואין זה רקב:
התיב אבא בר נתן. לר' יסא הגע עצמך אם הביא חצי תרווד רקב מב' מתים בעלמא וערבן זה בזה אם נמי נימא שאין זה רקב בתמיה:
ואיתחמי גחיך. היה נראה לו על אבא בר נתן שהוא שוחק עליו שאינו יכול להשיבו ואיקפד עלוי רבי יסא ונענש אבא בר נתן ומית:
הא אזיל גוברא. קובל היה שהלך זה לעולמו ולא שמענו ממנו כלום תשובה על הקושיא זו:
מאי כדון. וקאמר הש''ס דבאמת מ''ט ומאי שנא מרקב משני מתים:
תמן. שנקברו שניהם ביחד אין כל אחד ראוי למלא תרווד רקב שבתחלה נעשו תערובת זה לזה אבל הכא ברקב הבא מב' מתים שבתחלה נקבר כל אחד לבדו והיה ראוי למלא תרווד רקב מצטרפין חצי תרווד רקב מזה וחצי מזה:
נֶחְתְּכָה רַגְלוֹ. מֵאַרְכּוּבָה וּלְמַעֲלָה אֵין לוֹ רָקָב. מֵאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה יֵשׁ לוֹ רָקָב. נִקְבְּרָה עִמּוֹ. מֵאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּן הִיא נַעֲשֵׂית לוֹ גִּילְגְּלִין. מֵאַרְכּוּבָה וּלְמַעֲלָן אֵין נַעֲשֵׂית לוֹ גִּילְגְּלִין. חֲבֵרַייָא בְּעוּ קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדּוּמָא. קָשַׁר גִּילְגְּלִין מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּן. וְאָמַר לוֹן. אִין כֵּינִי אֲפִילוּ לֹא נֶחְתְּכָה אֶרְאֶה אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא חַתּוּכָה וְתֵיעָשֶׂה לוֹ גִּילְגְּלִין. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא מְחוּבֶּרֶת לוֹ כּוּלּוֹ גוּף אֶחָד הוּא. חָסֵר מָהוּ שֶׁיִהְיֶה לוֹ רָקָב. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. חָסֵר אֵין לוֹ רָקָב וְאֵין לוֹ תְפִישַׂת קֶבֶר וְאֵין לוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. כַּמָּה יֶחְסַר וְלֹא יִהְיֶה לוֹ רָקָב. יָיבֹא כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. כְּדֵי שֶׁיִּינָּטֵל מִן הַחַי וְיָמוּת. וָכָא כֵן. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁנִּיקַּב וֶושְׁתּוֹ הֲרֵי אֵינוֹ חָסַר וְאֵינוֹ הָיָה. לֵית לָךְ אֶלָּא כְּהָדָא. נֶחְתְּכָה רַגְלוֹ. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה יֵשׁ לוֹ רָקָב. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעֲלָן אֵין לוֹ רָקָב. נִקְבְּרָה עִמּוֹ. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּן נַעֲשֵׂית לוֹ גִּילְגְּלִין. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעֲלָן אֵינָהּ נַעֲשֵׂית לוֹ גִּילְגְּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
נישמעינה מן הדא. דתניא דאין לו רקב:
ואין לו תפוסת קבר. כדתנן בפרק בתרא המוצא מת מושכב נוטלו ואת תפוסתו מן הקרקע עמו וזה אין צריך ליטול התפוסה עמו:
ואין לו שכונת קברות. דאמרינן שם אם מצא שלשה ה''ז שכונת קברות וקוברו במקומו וזה לא קנה מקומו:
ויבא כהאי דתנינן תמן. בפ''ב דאהלות דבגולגולת נקרא חסרון שלא תטמא באהל אם חסרה כדי שינטל מן החי וימות ושיערו חכמים בכסלע והכא נמי כן דבהכי הוי חסרון ואין לו רקב:
הגע עצמך שניקב וושטו. והרי ביה אינו חסר כלום ואי אפשר לחיות ואם דהכא נמי כמת חסר חשבינן ליה משום שאין יכול לחיות בתמיה:
לית לך אלא כהדא. דתנינן בברייתא דלעיל דלא מיקרי חסר אלא כשנחסר אבר אחד:
חסר מהו שיהא לו רקב. האי בעיא אם לא חסר אלא מקצ' ולא חסר אבר אחד אם מיקרי חסר או לא:
מארכובה ולמעלה. עד השוק והוי ליה חסר אבר אחד אין לו רקב שאין רקב עד שיהא המת שלם ואם נחתכה מארכובה ולמטה לא מיקרי חסר אבר ויש לו רקב:
נקברה עמו מארכובה ולמטן. לאחר שנחתכה ממנו ונרקב נקברה עמו היא נעשית לו תערובת כדמפרש לקמיה שעיקר התערובת הוא מארכובה ולמטה לפי שבעקבו של אדם יש בו עובי בשר שאין בו חיות ואין לו תורת רקב:
קשר גילגלין מן הארכובה ולמטן. כלומר אם העיקר והשורש של גילגלין מדבר הנעשה תערובת לרקב הוא מן הארכובה ולמטן ואמר לון אין כן הוא לדבריכם אפי' לא נחתכה הארכובה לא יהא לו רקב לפי שאנו רואין כאלו נחתכה ותיעשה לו גילגלין:
מכיון שהיא מחוברת לו. שאני היכא דלא נחתכה כיון שנקבר שלם כולו גוף אחד הוא וכי אמרינן דנעשית לו גילגלין דוקא אם נחתכה ונקברה עמו שאז אין לזה האבר תורת רקב ונעשית לו גילגלין:
נְפָלִים מָהוּ שֶׁיְּהֵא לָהֶן רָקָב. מָאן דָּמַר. דָּמָן מְטַמֵּא בִּרְבִיעִית. יֵשׁ לָהֶן רָקָב. וּמָאן דָּמַר. אֵין דָּמָן מְטַמֵּא בִּרְבִיעִית. אֵין לָהֶן רָקָב. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. עֲפַר תְּלוּלִיּוֹת לָמָּה הוּא טָמֵא. מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים קוֹבְרוֹת שָׁם נִפְלֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְייָה. לֹא מִסְתַּבְּרָה דְלֹא דְּמוּכֵּי שְׁחִין קוֹבְרִין שָׁם אֵיבָרֵיהֶן. אִית לָךְ מֵימַר מִשֵּׁם רָקָב לֹא מִשֵּׁם מַגַּע כִּשְׂעוֹרָה. וְהָא תַנֵּי. נָטַל מִמֶּנּוּ עָפָר וּסְמָכוֹ לוֹ טָהוֹר. תִּיפְתָּר כְּהָדֵין תַּנָּייָא דְתַנֵּי. עֲקָרוֹ מִמְּקוֹמוֹ טָמֵא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מְטָהֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
נפלים מהו שיהא להן רקב. מי אמרינן דוקא בולד מעליא גמירי או לא:
מאן דאמר דמן מטמא ברביעית יש להן רקב. כלומר ודאי להאי מ''ד דס''ל דדם נפלים ברביעית כתורת רביעית דם בשאר מת יש להן רקב דכמת גמור חשבינן להו ופלוגתא דר''ע ורבנן היא בפ''ב דאהלות דם קטן שיצא כלי ר''ע אומר כל שהוא אע''פ שאין לו שיעור רביעית וחכ''א רביעית ואליבא דחכמים לא קמיבעיא לן:
ומ''ד אין דמן מטמא ברביעית. כי קא מיבעיא לן אליבא דר''ע דאמר אין שיעור טומאת דמן ברביעית:
אין להן רקב. מי אמרי' דנמי אין להן רקב דכחסר דמן חשבינן להו וכדאמרינן בנדה דף כ''ז דהרוג אין לו רקב הואיל ונחסר דמו:
נישמעינה מן הדא עפר תלוליות. דתנן בפ' ט''ז דאהלות התלוליות הקרובות בין לעיר בין לדרך טמאות תלוליות לשון תל ומפרש טעמא בתוספתא למה הוא טמא מפני שהנשים קוברות שם נפליהן וכן מפרש לה בבבלי כתובות דף כ' וקס''ד דמשום תורת רקב מטמינן להו אלמא יש לנפלי' דין רקב:
לא מסתברא וכו'. מי לא מסתברא נמי טעמא אלא משום דמוכי שחין קוברין שם אבריהן הנופלין מהן כדקתני התם נמי האי טעמא דמטמינן להו משום זה ואית לך למימר משום רקב באברין בתמיה הא באברין ודאי דאין להן רקב דמת שלם בעינן:
לא משום מגע כשעורה. ע''כ דטעמא דמטמינן בתלוליות משום חשש אברין לא הוי אלא משום מגע עצם כשעורה דדילמא נגע בהן ולאו אדעתיה וה''נ בטעמא דנפלים ולעולם אין להן דין רקב:
יהא תני התם נטל ממנו. מן התלוליות עפר וסמכו לו עפר אחר טהור ואי ס''ד דטעמא כדקאמרת משום מגע עצם כשעורה אמאי טהור אלא דע''כ משום רקב הוא והלכך אם סמכו לו עפר אחר שלא מן הקברות טהור:
תיפתר. האי ברייתא דסמכו לו כהדין תנייא כרשב''ג:
דתני עקרו. לעפר תלוליות ממקומו טמא ורשב''ג מטהר דקסבר אינו מטמא אלא במקומו דלא גזרי חכמים אלא במקומו אבל כשעקרו משם טהור שא''א שלא יתערב בו מעפר אחר והאי ברייתא דסמכו לו נמי כרשב''ג היא דכעקרו ממקומו דמיא ולעולם דטעמא לאו משום רקב הוא אלא דלא גזרי חכמים כי אם במקומו וכשהוא לבדו:
וירדו בשיטת רבי שמעון. אמתני' קאי דקתני על השדרה ועל הגולגולת ומפרש דאו או קתני ובשיטת רבי שמעון היא דקתני בתוספתא השורה והגולגולת אפילו מכותתין ומפורקין ומונחין בקבר טמא שהקבר מצרפן לטמא באהל ומדקתני מפורקין מטמא משום צירוף קבר משמע הא אי לא מפורקין הן לא בעי צירוף קבר וכל אחד ואחד טמא בפני עצמו:
מתני'. דקתני על חצי קב עצמות ועל חצי לוג דם:
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. וְיָֽרְדוּ בְשִׁיטַּת רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי. הַשִּׁזְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת אֲפִילוּ מְכוּתָּתִין אְפִילוּ מְפוּרָקִין טָמֵא. שֶׁהַקֶּבֶר מְצָֽרְפָן מִשּׁוּם אָדָם בָּאוֹהֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
דתני אמר רבי אלעזר גרסינן. וכן הוא בתוספתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source